ת"א 1567/03 , שטיינר יגאל ואח' נ' מדנאל חברה לבניה בע"מ
כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני
עו"ד זהר רחמים לתובעים, עו"ד גד כרמי לנתבעת
23.12.2007
העובדות
1. התובעים רכשו את הדירות מהנתבעת במועדים שונים, והנם בעלי הזכות להירשם כבעלים בבית דירות .
2. הנתבעת הנה הבעלים הרשומים של המקרקעין, והיא החברה הקבלנית שבנתה את הבית המשותף, ומכרה הדירות לתובעים.
3. אין מחלוקת כי התובעים שילמו לנתבעת במועד את מלוא התמורה עבור הדירות, וכי הם זכאים להירשם כבעליהן.
4. טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את התחייבותה על??פי ההסכם לרשום את הבית המשותף ואת הדירות על שמם, באופן שגורם להם נזקים, עגמת??נפש וחוסר??וודאות משפטית לגבי זכויותיהם.
5. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעים הפרו את ההסכם עמה הפרה יסודית, בכך שהגישו התנגדות למתן היתר לבניית דירה נוספת בקומת הקרקע. התנהגותם זו מנעה את רישום הבית המשותף. התובעים ידעו והסכימו לבניית דירה נוספת זו, ועתה הם מנסים להתעשר שלא כדין, על חשבון הנתבעת, ולשלול ממנה זכותה זו.
החלטה
1. הנתבעת התחייבה בסעיף 47(א) להסכמים עם התובעים לרשום את הבית המשותף ואת הדירות על??שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין.
2. אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא נקבע מועד לרישום הבית המשותף לגבי חלק מן התובעים, ומוטב שטענה זו לא הייתה עולה מפי החברה הקבלנית שניסחה את החוזים עם התובעים.
3. מן הראיות עולה כי אין כל בסיס עובדתי או משפטי לטענת הנתבעת, כאילו התנגדות התובעים לבניית דירה נוספת בקומת הקרקע - היא זו שגרמה לעיכוב ברישום הבית המשותף והבעלות בדירות.
4. ביהמ"ש קובע כי רצונה של הנתבעת לבנות ולמכור דירה נוספת בבניין איננו מהווה צידוק לעיכוב רישום הבית המשותף והזכויות על שם התובעים. כך גם הוכח, כי בלא כל קשר לעמדת התובעים - אין הנתבעת יכולה לבנות דירה נוספת, בהעדר אישור לכך מרשויות התכנון.
5. על??פי ההגדרה של "רכוש משותף" בחוק המקרקעין ובתקנון המצוי, ולאור הפסיקה דלעיל, מהווה קומת הקרקע המפולשת חלק מן הרכוש המשותף. לא ניתן להוציא חלקים ממנה אלא בהסכמת כלל הדיירים.
6. ההסכמה עם התובעים בחוזה ובמפרט כי עומדת לנתבעת זכות לבנות דירה נוספת בקומת הקרקע אינה עומדות בדרישות סעיף 6 לחוק המכר (דירות), ועל??כן אין די בהן כדי להוציא אותו שטח שבקומה המפולשת מגדר הרכוש המשותף, כמוגדר בחוק ובתקנון המצוי.
7. אין ולא היתה לנתבעת מלכתחילה זכות לבניית יחידת דיור נוספת בקומת הקרקע. קומת הקרקע המפולשת היא חלק מן הרכוש המשותף, כהגדרתו בחוק המקרקעין ובתקנון המצוי שבתוספת לחוק, ובתור שכזו אין לגרוע ממנה חלקים לצורך בניית יחידת דיור נוספת אלא בהסכמת כל בעלי הדירות בבניין.
8. ביהמ"ש קובע כי הנתבעת הפרה בהפרה יסודית את ההסכם עם התובעים. לפיכך, מורה ביהמ"ש לנתבעת לרשום את המקרקעין כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין, ולהעביר את זכות הבעלות בדירות על??שמם של התובעים. כמו כן תשלם הנתבעת לכל אחד מן התובעים סך של 50,000 ש"ח.
כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני
עו"ד זהר רחמים לתובעים, עו"ד גד כרמי לנתבעת
23.12.2007
העובדות
1. התובעים רכשו את הדירות מהנתבעת במועדים שונים, והנם בעלי הזכות להירשם כבעלים בבית דירות .
2. הנתבעת הנה הבעלים הרשומים של המקרקעין, והיא החברה הקבלנית שבנתה את הבית המשותף, ומכרה הדירות לתובעים.
3. אין מחלוקת כי התובעים שילמו לנתבעת במועד את מלוא התמורה עבור הדירות, וכי הם זכאים להירשם כבעליהן.
4. טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את התחייבותה על??פי ההסכם לרשום את הבית המשותף ואת הדירות על שמם, באופן שגורם להם נזקים, עגמת??נפש וחוסר??וודאות משפטית לגבי זכויותיהם.
5. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעים הפרו את ההסכם עמה הפרה יסודית, בכך שהגישו התנגדות למתן היתר לבניית דירה נוספת בקומת הקרקע. התנהגותם זו מנעה את רישום הבית המשותף. התובעים ידעו והסכימו לבניית דירה נוספת זו, ועתה הם מנסים להתעשר שלא כדין, על חשבון הנתבעת, ולשלול ממנה זכותה זו.
החלטה
1. הנתבעת התחייבה בסעיף 47(א) להסכמים עם התובעים לרשום את הבית המשותף ואת הדירות על??שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין.
2. אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא נקבע מועד לרישום הבית המשותף לגבי חלק מן התובעים, ומוטב שטענה זו לא הייתה עולה מפי החברה הקבלנית שניסחה את החוזים עם התובעים.
3. מן הראיות עולה כי אין כל בסיס עובדתי או משפטי לטענת הנתבעת, כאילו התנגדות התובעים לבניית דירה נוספת בקומת הקרקע - היא זו שגרמה לעיכוב ברישום הבית המשותף והבעלות בדירות.
4. ביהמ"ש קובע כי רצונה של הנתבעת לבנות ולמכור דירה נוספת בבניין איננו מהווה צידוק לעיכוב רישום הבית המשותף והזכויות על שם התובעים. כך גם הוכח, כי בלא כל קשר לעמדת התובעים - אין הנתבעת יכולה לבנות דירה נוספת, בהעדר אישור לכך מרשויות התכנון.
5. על??פי ההגדרה של "רכוש משותף" בחוק המקרקעין ובתקנון המצוי, ולאור הפסיקה דלעיל, מהווה קומת הקרקע המפולשת חלק מן הרכוש המשותף. לא ניתן להוציא חלקים ממנה אלא בהסכמת כלל הדיירים.
6. ההסכמה עם התובעים בחוזה ובמפרט כי עומדת לנתבעת זכות לבנות דירה נוספת בקומת הקרקע אינה עומדות בדרישות סעיף 6 לחוק המכר (דירות), ועל??כן אין די בהן כדי להוציא אותו שטח שבקומה המפולשת מגדר הרכוש המשותף, כמוגדר בחוק ובתקנון המצוי.
7. אין ולא היתה לנתבעת מלכתחילה זכות לבניית יחידת דיור נוספת בקומת הקרקע. קומת הקרקע המפולשת היא חלק מן הרכוש המשותף, כהגדרתו בחוק המקרקעין ובתקנון המצוי שבתוספת לחוק, ובתור שכזו אין לגרוע ממנה חלקים לצורך בניית יחידת דיור נוספת אלא בהסכמת כל בעלי הדירות בבניין.
8. ביהמ"ש קובע כי הנתבעת הפרה בהפרה יסודית את ההסכם עם התובעים. לפיכך, מורה ביהמ"ש לנתבעת לרשום את המקרקעין כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין, ולהעביר את זכות הבעלות בדירות על??שמם של התובעים. כמו כן תשלם הנתבעת לכל אחד מן התובעים סך של 50,000 ש"ח.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il